פסק-דין בתיק ת"ק 45466-04-12

הרקע והצדדים

1.    עניינה של התביעה בתיק זה, בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 9.01.12 בכיכר קוגל בחולון. התובע עותר לפיצוי על סך 3,596 ש"ח בגין נזק ישיר לרכב, 323 ש"ח בגין ירידת ערך, 464 ש"ח החזר שכ"ט שמאי, 500 ש"ח בשל אובדן 2 ימי עבודה, ו-1,000 ש"ח בגין עוגמת נפש והוצאות משפט, ובסך הכל 5,883 ש"ח.

2.    חרף הטענה בכתב ההגנה לפיה לגרסת הנתבע נהגת רכב התובע, הגב' בניהו (להלן: "בניהו") היא שפגעה באופנוע, במהלך הדיון התברר כי אין מחלוקת בין הצדדים לעניין נסיבות התרחשות התאונה:

א.  הנתבע שרכב על אופנוע (להלן: "האופנוע") נכנס ראשון לכיכר מכיוון צפון, תוך כוונה לצאת ביציאה השניה - הדרומית.

ב.  נהגת רכב התובע (להלן: "הרכב"), הגב' בניהו (להלן: "בניהו") נכנסה לכיכר בעת שהנתבע כבר היה בתוך הכיכר.

ג.  בניהו נכנסה לכיכר מרחוב הלוחמים (ממערב), פנתה ימינה לתוך הנתיב הימני ביותר שהיה פנוי ונסעה בנתיב זה כאשר בכוונתה לצאת ביציאה השנייה בכיוון נסיעתה - בצדו המזרחי של הכיכר.

ד.  האירוע התרחש בתוך הכיכר בסמוך ליציאה הדרומית, כאשר הנתבע - הנוסע בנתיב האמצעי -  סטה ימינה ליציאה מהכיכר, ואילו בניהו - הנוסעת בנתיב הימני - המשיכה בנסיעה בנתיבה בתוך הכיכר. תוך כדי הנסיעה, פגע האופנוע בפינה האחורית של הרכב.

דיון והכרעה

3.    לאחר שנתתי דעתי למכלול כולו ולטיעוני הצדדים כפי שהועלו בכתבי הטענות, כמו גם לעדויות הצדדים בפניי, אני סבורה שדין התביעה להתקבל בחלקה, ודין התביעה שכנגד להידחות, הכל מהנימוקים המפורטים להלן.

4.    יש צורך לתאר את כיכר הלוחמים, או "כיכר קוגל" וגם "כיכר הדמעות" כפי שמתייחסים אליה הצדדים, על מנת להבין את האירוע ואת קביעת האחריות להלן:

מדובר בכיכר מרובת נתיבים בעלת 4 כניסות/יציאות. בכיכר עצמה ישנם שלושה נתיבים, כאשר גם בכניסה לכיכר ישנם שלושה נתיבים: הנתיב הימני מיועד לנוסעים "ישר" - קרי, ליוצאים ימינה ביציאה השניה, הנתיב האמצעי מיועד לנוסעים "ישר" ו"שמאלה" (אלה היוצאים ביציאה השלישית או מקיפים את הכיכר כולה) והנתיב השמאלי, לנוסעים "שמאלה". לכאורה, יש בבחירת הנתיב בעת הכניסה לכיכר כדי להוות הצהרת כוונות מסויימת מצד הנהג לגבי מקום יציאתו המתוכנן מהכיכר, אם כי כאמור הנתיב האמצעי מאפשר גמישות, וכמובן אין מניעה לעבור (בזהירות) בין הנתיבים במהלך הנסיעה בתחום הכיכר ולשנות בכך  את אותה "הצהרה" ראשונית.

5.    לגישתי, קיימת בעיייתיות רבה בכך שהיציאה מהכיכר, קרי הפנייה ימינה, מתאפשרת משני נתיבים (הימני והאמצעי) בתוך הכיכר (כפי שנראה בתמונות ת/1) ולא מהנתיב הימני בלבד.

דבר זה מביא לתוצאה אפשרית לפיה הנוסע בנתיב הימני רשאי ויכול להמשיך ישר (בהתאם לסימוני הנתיבים שעל הכביש, כמו גם לציור החץ על גבי הנתיב הימני במקום שאין אפשרות להיות בו אלא למי שמגיע מכניסה קודמת), ואילו הנוסע בנתיב האמצעי משמאלה, רשאי לפנות ימינה, כאשר בנסיבות אלה אפשרית התנגשות המהווה סיכון ממשי לתאונות בכלל, ולחיי אדם בפרט.

6.    במקרה דנן, אין חולק כי נהגת רכב התובע (להלן: "בניהו")  יכולה היתה להמשיך בנסיעה ישרה ב"יציאה ג" ואילו הנתבע יכול היה לפנות ימינה באותה יציאה. אף אחד מהם לא נסע בניגוד להוראת תמרור או בניגוד לשרטוט החיצים על גבי הכביש.  

7.    עם זאת,  אני סבורה שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבע, ואבאר נימוקיי:

ראשית, אין חולק כי הנתבע יצא מהכיכר ימינה, מהנתיב האמצעי (השני מימין). למרות שהדבר מותר מבחינת הוראות הנסיעה בכיכר, הרי שבחירה ביציאה באופן כזה במקום מעבר זהיר לנתיב הימני לפני היציאה מהכיכר - מחייבת זהירות יתרה ומוגברת.

שנית, בניהו נסעה לפני הנתבע, והיא היתה בכל עת נסיעתה בכיכר בתחום שדה הראיה של הנתבע. הנתבע העיד כי ראה את התובעת כשהיא נכנסה לכיכר והיא נסעה לפניו עד למקום התאונה שם ביקש לצאת מהכיכר. מנגד, בניהו לא ראתה את הנתבע (אם בשל היותו רחוק ממנה בעת כניסתה לכיכר, ואם בשל היותו רוכב על אופנוע שקשה לראותו בהשוואה לרכב רגיל). הגורם שיכול היה באופן הברור ביותר למנוע את התאונה היה לדעתי הנתבע, והוא בלבד.

שלישית, התאונה אירעה במקום יציאתו של הנתבע מהכיכר, ולא במקום כניסתה של בניהו אליו. אין חולק כי בניהו סיימה להיכנס לנתיב הימני של הכיכר ולנסוע כברת דרך בנתיב זה בטרם אירעה התאונה. בניהו לא סטתה מנתיב נסיעתה ולא נהגה באופן מסוכן או בלתי אחראי. אציין כי אינני מקבלת בעניין זה את עדותה של אשת הנתבע, הסותרת את העדות של הנתבע בעניין זה, ואת העובדות שלא היו שנויות במחלוקת. הן כניסה והן יציאה מהכיכר מחייבת לגישתי לנהוג כבכל צומת שאינו מרומזר: לבדוק ולוודא שהדרך פנויה בטרם כניסה לצומת. הנתבע שראה את התובעת מימינו צריך היה להאט ולסטות ימינה רק לאחר שהדרך פנויה.

8.    אינני מקבלת את טענת הנתבע כי בניהו נכנסה לצומת בלא שנתנה לנתבע זכות קדימה. כאמור, בניהו נכנסה לכיכר בלא שהפריעה לנסיעתו של הנתבע, שכן השתלבה בנתיב נסיעה ימני בעוד שהנתבע נהג בנתיב האמצעי (משמאלה ומאחוריה).